גזר דין בתיק תפ"ח 1069-08

1. ביום 8/2/11 הורשע הנאשם על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן בשנית, הכולל ארבעה אישומים, בעבירת סיוע לניסיון לרצח, בעבירת סיוע ליצור נשק ובמסירת ידיעה לאויב העלולה להיות לו לתועלת, עבירות בניגוד לסעיפים 305(1)+31, 144(ב2)+31 ו-111 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ובמתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי תקנה 85 (1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) , 1945.

      אין הסדר לעניין העונש.

2. על פי כתב האישום המתוקן בשנית, ארגון החמא"ס וארגון הג'יהאד האיסלאמי הוכרזו ארגונים טרוריסטים והתאחדויות בלתי מותרות ע"י ממשלת ישראל ושר הביטחון. ארגון גדודי חללי אלאקצא הוכרז אף הוא כהתאחדות בלתי מותרת.

      הנאשם התגורר בבית חנון שבעזה סמוך לגדר הגבול עם ישראל.

על פי האישום הראשון, סמוך לחודש יוני 2002 פגשו שני פעילי הזרוע הצבאית של ארגון הג'יהאד האסלאמי את הנאשם וביקשו ממנו למצוא עבורם מקום מתאים להנחת מטען חבלה נגד כוחות צה"ל שיעברו במקום, סמוך לבית מגורי הנאשם, והנאשם הסכים. בהמשך לדברים יצאו הנאשם ושני הפעילים לאיתור המקום ומצאו בקרבת מקום פרדס במרחק של חצי קילומטר לערך מגבול ישראל. על פי התכנון של הפעילים רמי ואבו שעבאן הפיגוע היה אמור להתבצע ביום למחרת. למחרת לקח אבו שעבאן את הנאשם לפרדס, לאחר שרמי כבר הניח במקום את המטען שמשקלו 25 ק"ג יחד עם פעיל נוסף שתפקידו היה להפעיל את המטען בשעה שיגיעו כוחות צה"ל למקום. רמי ואבו שעבאן מתחו מהמטען חוט חשמל למרחק 200 מטר וחיברו את החוט לסוללה שבעזרתה הפעיל היה צריך להפעיל את המטען.

על פי האישום השני שבכתב האישום המתוקן, סמוך לחודש יולי 2002, הגיעו לבית הנאשם אבו חליבה וע'ריב פעילי גדודי חללי אלאקצא וביקשו מהנאשם לתצפת לעבר כוחות צה"ל  מביתו. הנאשם הסכים והראה להם מקום מתאים לתצפית. השניים ביצעו את התצפית והודיעו לנאשם, כי בכוונתם להניח מטען וכך היה. למחרת היום הניחו חליבה וע'ריב מטען חבלה בשטחו של הנאשם ומתחו ממנו חוטי הפעלה ונותרו במקום להשגיח על המטען ולהפעילו בזמן אמת, בעת שכוחות צה"ל יעברו במקום.  למחרת היום עבר במקום טנק של כוחות צה"ל והשניים הפעילו את המטען.

על פי האישום השלישי, כשבוע לאחר האירוע שבאישום השני, ע'ריב פנה אל הנאשם  וביקש ממנו שישיג לו דשן כימי 20/20 "אדום", על מנת שייצר ממנו חומר נפץ למטעני החבלה ומסר לנאשם 1,000 ש"ח בכדי לרכוש את החומר. הנאשם הסכים לסייע לע'ריב להשיג את החומר והלך עימו לחנות שם מצאו קרוב לטון ומאה ק"ג מהחומר ופעיל אחר בחן את החומר ואישר לקנותו, ולאחר מכן הנאשם וע'ריב קנו את החומר.

על פי האישום הרביעי, במהלך שנת 2002 התקשרו מספר פעמים אל הנאשם מספר אנשים שהם פעילי חמא"ס ושאלו את הנאשם באם נמצאים כוחות צה"ל בתוך רצועת עזה באזור מגוריו. הנאשם דיווח להם והיה מעדכנם באם כוחות צה"ל נמצאים באזור מגוריו.

3. בטיעוניה לעונש ביקשה ב"כ המאשימה להחמיר עם הנאשם מהטעמים הבאים:

הנאשם הוכיח את נאמנותו לשלושה ארגונים שונים אשר המשותף להם הוא הפגיעה בביטחון מדינת ישראל. הנאשם מודע היטב  למיקום ביתו במקום אסטרטגי סמוך לגבול עם ישראל ושיש בידו בשל כך לסייע לגופים אלה להשיג עליונות אסטרטגית על כוחות צה"ל הנכנסים לרצועת עזה וכל זאת בימים בהם יש לחימה ערה מול כוחות צה"ל. הנאשם סייע כל עת שהתבקש לארגונים רצחניים. הנאשם היה מודע למטרת הארגונים להניח מטענים ולהפעילם כשכוחות צה"ל עוברים במקום. בלעדי עזרתו של הנאשם היו פעילי הארגונים נתקלים בקשיים של ממש להניח את המטען במקום אסטרטגי.

לדידה אין להקל ראש בסיוע זה שלעיתים הצלחת הפעולה תלויה בו, אף שבמקרה זה לא היו עדויות לפגיעות בנפש. לאחר האירוע הראשון, שוב הנאשם נמצא מסייע לפעילי ארגון לתצפת       מביתו ולנצל את המיקום האסטרטגי לטובת הנחת מטען נוסף. הנאשם גם מסר מידע על תזוזת כוחות צה"ל באזור. הנאשם הגדיל לעשות, יצא מתחומי ביתו וקנה חומר שמיועד    להיות מרכיב במטען נפץ כשהוא יודע את המטרה לשמה נקנה החומר וקנה את החומר יחד עם פעיל שזמן קצר לפני כן גם הטמין מטען. הנאשם לא קיבל כסף עבור פעולותיו מה שמצביע על מניע אידיאולוגי מסוכן שהניע את הנאשם.

באשר למצבו הרפואי של הנאשם, טענה ב"כ המאשימה, כי הוא אינו תולדה של שהייתו במעצר או בכלא, אלא ההיפך הוא הנכון. מצבו של הנאשם השתפר בכלא עקב טיפול רפואי מסור שקיבל ויש להניח שימשיך לקבלו גם בהמשך. מכל מקום, אין במצבו הרפואי למנוע את כליאתו לזמן ממושך, זמן אשר ישקף את שיקולי הגמול וההרתעה בתיק זה.

4. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש הדגיש שהודאת הנאשם אומנם באה לאחר שמיעת מרבית העדים, אולם היא באה בעקבות חקירת העדים, הראיות שהוצגו והחלטה בנוגע לתעודת החיסיון, כך שכתב האישום המתוקן בשנית לא דומה בחומרתו לכתב האישום המקורי והוא משקף נאמנה את מעשי הנאשם בהם הוא הודה. הנאשם, בן 45, הוא אב לשמונה עשר ילדים, ללא הרשעות קודמות. לטענתו, מיקום ביתו במקום אסטרטגי הפך אותו, בעל כורחו, למבוקש על ידי ארגונים שניסו לבצע פעילות נגד כוחות צה"ל והעבירות לא בוצעו ביוזמתו. בתקופת העבירות שררה אווירה מאיימת שאילצה אותו באופן מסוים לשתף פעולה עם אותם ארגונים. מלבד למתן הדין כאן, ביתו של הנאשם נהרס וכל היבול באדמתו נעקר, הוא נחשף לפלישות חוזרות ונשנות לשטחו ולכניסה צבאית לביתו. עוד הוסיף ב"כ הנאשם, כי אשת הנאשם הפילה בשל הלחץ בו היתה שרויה כתוצאה מהאירועים הנ"ל. לטענתו, מן העובדות מתגלה תמונה לפיה מחד הנאשם ניסה לרצות את הפעילים בארגון מכורח המציאות שהכתיבה זאת ולא להיכנס עימם לעימות ומצד שני, ניסה שלא להתערב ולהסתבך יתר על המידה בעבירות. לטענתו, ייחוס פעולות הנאשם לאידיאולוגיה, אינו נכון שכן העבירות בוצעו במשך תקופה של חודשיים בלבד ומשך כל חייו לפני ואחרי הפעולות, הנאשם לא עסק בכל פעילות דומה. לטענת ב"כ הנאשם, חלקו באישום הראשון והעיקרי מתמצה בחיפוש, יחד עם הפעילים האחרים, אחר מקום להנחת המטען. את יתר הפעולה ביצעו הפעילים האחרים.  המטען שהונח לא הופעל בסופו של יום וזאת משום שהנאשם שכנע את הבחור הצעיר שאמור היה להפעיל את המטען, לא להפעילו ובכך למעשה הוא סיכל את הפיגוע. עוד הוסיף הסנגור, כי הנאשם הכה את בניו בשל כך שחשבו לחפור מנהרה המיועדת להברחה.

      מצבו הרפואי של הנאשם אינו טוב, הוא סובל מבעיות בריאותיות רבות. כמו כן לטענת       הסנגור, בעקבות פרסום תמונותיו בפייס בוק, הוא התמוטט ואושפז כשמצבו הנפשי לא            טוב.

הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט וטען שהוא עבר סבל במשך האינתיפאדה ובזמן שהוא עצור. מצבו הבריאותי לא טוב. בעת מעצרו ובזמן החקירה הכו אותו בעינו הימנית ובכליות. הוא נכה בעינו הימנית בשיעור של 90%. החיילת שפתחה את האזיקון שהיה בידיו פצעה אותו באמצעות סכין יפנית והותירה צלקת על עורו, מאז המקרה הוא סובל מבעיות בלב ואושפז מספר פעמים. לטענתו, ילדיו נותרו ללא קורת גג. הרסו את ביתו שלוש פעמים וגם את מקור הפרנסה, אדמתו, החריבו כליל.

5. עיון בנ/1 תיקו הרפואי של הנאשם, מגלה שאכן הנאשם סובל מבעיות בריאות רבות. הנאשם אף נחבל בראשו כתוצאה מנפילה שארעה בעת שניסה לעלות לרכב של שב"ס בדרכו לבית המשפט. אמבולנס פינה אותו לבית החולים כשהוא מפרכס והוא אושפז בבית החולים.

6. העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות. מדובר במי שביצע את פעולותיו תוך שיתוף פעולה עם מספר ארגונים עוינים ועשה את אשר ביקשו, תוך שהוא מנצל את היתרון שיש לו במיקום בית מגוריו סמוך לגבול עם ישראל. באחד האישומים הנאשם אף עסק בפעילות חבלנית בכך שקנה יחד עם פעיל אחר חומר שישמש להכנת מטען נפץ, תוך שהוא מודע למטרת קניית החומר.

אין צורך להכביר במילים בכל הנוגע לצורך הקיומי והחשוב של מדינת ישראל להגן על עצמה, על תושביה ועל חייליה מפני הרוצים ברעתם.    
מדינת ישראל נתונה במאבק קשה מול ארגוני הטרור הפועלים כנגד תושבי המדינה. תרומת בתי המשפט למאבק הקשה תבוא לידי ביטוי בשידור מסר הרתעתי בהשתת עונשים מחמירים על מבצעי עבירות חמורות נגד בטחון המדינה ותושביה. עבירות מסוג זה מחייבות ענישה קשה, ממשית וכואבת, אשר תרתיע עבריינים פוטנציאליים מליטול חלק, במישרין או בעקיפין, במעשי טרור (ראו לעניין זה: ע"פ 3894/04 סברי אבו מיאלה נ. מדינת ישראל, פורסם באתר www.nevo.co.il; ע"פ 3289/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר www.nevo.co.il), ע"פ 7403/07 פאדי נג'אר נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 5921).